סיפור אהבה בין יח"צן לעיתונאי

רינת פרידמן 02/06/2009


נוזל סיכוך. כך כינה העיתונאי רפי מן באחד ממאמריו האחרונים בעין השביעית את אנשי יחסי הציבור. התיזה של מן היא, שענף יחסי הציבור הוא אחד הגורמים המרכזיים לדעיכתה של העיתונאות בכלל והעיתונאות המודפסת בפרט, המתבטאת בפיטוריהם של אלפי עיתונאים ובעלי מקצוע קשורים ברחבי העולם ובעיקר בפיטוריהם של כתבים אמיצים שאינם ניזונים מאנשי יחסי ציבור.

 

זה לא האינטרנט, ולא השינוי בטעמם של צרכני התקשורת, זה לא השינוי במודלים כלכליים ולא דעיכתן של שיטות פרסום ארכאיות. זה היח"צנים. מן אמנם מציין שאנחנו רק גורם אחד, אבל אני חושבת שאין לנו  השפעה, אפילו לא חלקית,  על המשבר הכלכלישהעיתונות חווה.

חיפוש מהיר  באינטרנט לא מניב  נתונים לגבי מספר העיתונאים שישנם בישראל היום לעומת, לפני 20 או 30 או 40 שנה - אבל אני מוכנה להמר שמספרם רק הלך וגדל. הנה המכפלות אותן לקחתי בחשבון: נוספו ערוצי טלוויזיה; נוספו תחנות רדיו אזוריות שלפחות חלקן משדרות חדשות ותוכניות אקטואליה; אל ידיעות, מעריב, הארץ  וגלובס, התווספו ישראל היום, ישראל פוסט וכלכליסט, לא מעט עיתונים בשפה הרוסית, הערבית והאנגלית, עיתונות לקהל הדתי, עיתונות נישה ומספר עצום של מקומונים, ועוד לא הזכרתי את כל ערוצי האינטרנט שהקימו בשנים האחרונות מערכות חדשות רחבות.  בעשור האחרון אם כן, נוספו לרשת הישראלית מערכות שמפרנסות לא מעט עיתונאים. כן, נסגרו גם עיתונים, אך להערכתי הם אינם שווים במימדיהם למערכות שנפתחו במקביל.

 

הגידול במספר אמצעי התקשורת והעיתונאים בישראל התרחש כנגד כל הסיכויים במקביל לצמיחתו של ענף יחסי הציבור. נדמה לי, שניתן להסיק שאם ענף כלשהו השפיע על מימדיו של ענף אחר, זה ענף העיתונות על ענף יחסי הציבור. ככל שהראשון התפתח וגדל, כך גדל השני וגם, אם יורשה לי, מידת תחכומו.

 

האתגר המשמעותי  שבפניו אנו עומדים  בזכות האינטרנט, הוא ניהול קשר ישיר עם הציבור באמצעות  פורומים, פייסבוק, טוויטר, בלוגים -  מעל לראשיהם של העיתונאים. האתגר הזה מחייב אותנו להתמחות נוספת, תוך שאנו מתאימים עצמנו למהפכה הטכנולוגית, שבין השאר מתבטאת בקיום דיאלוג ישיר עם הקהל.

 

אפשר להתווכח על איכות אמצעי התקשורת שנוספו ועל איכות העיתונאים המועסקיםבהם, אך זו כבר מראה שהעיתונות הישראלית והעולמית צריכה להעמיד מול עצמה. אם קיימתרדידות בעבודת העיתונאים, כפי שמן אומר בעצמו, את האצבע המאשימה יש להפנות לעורכיםולמו"לים שאינם מספקים בידי כתביהם די כלים לייצר תכנים איכותיים, או שפשוט לאמתאימים את העסקים שלהם לסיטואציה הכלכלית המשברית,  ולכן נאלצים לוותר על כתביםאיכותיים.

 

ברור שיש לאנשי יח"צ אינטרסים, לרוב שקופים ונתונים לשיקול דעתם שלהעיתונאים, אבל ביטוי אינטרסים דרך התקשורת היא לא המצאה של היח"צן המודרני. עוד לאפגשתי מדליף בלי אינטרס. אגב, גם לא עיתונאי וגם לא עורך שלא פעם אחראים לכותרות שהן ספין (עוד מילה גסה אליה מן מתייחס) תקשורתי בפני עצמו, לטוב ולרע. וכן, למרות הציניות של מר מן אנו פעמים רבות מקצרים עבור עיתונאים תהליכים ומסייעים להם ויש לאמעט תחקירים חשובים שהתחילו מקצה חוט שסיפק יח"צן.

 

אני מסכימה עם מן, שגם המקצוע שלנו ולעתים גם הקשר בינו לבין העיתונות, סובל מתחלואים שיש לתקן, כי ללא ספק יש לנו השפעה על מה שנכתב בעיתונים. אך זוהי בראש ובראשונה אחריותם וחובתם של העיתונאים להוות מסנן ולבדוק היטב כל מידע בין אם הוא מגיע אליהם ישירות ממושא התחקיר או מהיח"צן